המדע של התקווה: למה אופטימיות היא המפתח לבריאות ולהצלחה

רבים נוטים לראות באופטימיות סוג של "נאיביות" או התעלמות מהמציאות. המחשבה המקובלת היא שאדם נולד או כ"אופטימיסט" או כ"פסימיסט", ושמדובר במשקפיים ורודים שאינם תואמים את קשיי היומיום. אולם, העשורים האחרונים של מחקר בפסיכולוגיה חיובית ובמדעי המוח מציירים תמונה שונה לחלוטין: אופטימיות היא כלי הישרדותי קריטי, מיומנות קוגניטיבית שניתן לאמן, וגורם מנבא ראשון במעלה לבריאות פיזית ואורך חיים.

האם אופטימיות מאריכה חיים? מה אומר המדע

אחד המחקרים המרתקים ביותר בתחום פורסם על ידי בית הספר לבריאות הציבור של הרווארד (Harvard T.H. Chan School of Public Health). המחקר עקב אחר עשרות אלפי נשים לאורך שמונה שנים ומצא כי אלו שדורגו כבעלות רמות גבוהות של אופטימיות היו בעלות סיכון נמוך משמעותית למות ממחלות לב, שבץ וסרטן בהשוואה לאחרות.

מדוע זה קורה? התשובה טמונה בניהול סטרס. אנשים אופטימיים נוטים להשתמש באסטרטגיות התמודדות אקטיביות. במקום "להשתתק" מול בעיה, המוח האופטימי מחפש פתרונות, מה שמוריד את רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) ומגן על המערכת החיסונית לאורך זמן.

המוח הגמיש: אופטימיות נלמדת (Learned Optimism)

פרופסור מרטין סליגמן, אבי הפסיכולוגיה החיובית, טבע את המושג "אופטימיות נלמדת". סליגמן הוכיח כי בדיוק כפי שניתן ללמוד "חוסר אונים", ניתן ללמוד לאמץ דפוסי חשיבה אופטימיים.

ההבדל טמון ב"סגנון ההסברתי" שלנו (Explanatory Style):

• הפסימיסט נוטה לראות באירוע שלילי דבר קבוע ("זה תמיד ימשיך ככה"), גורף ("כל החיים שלי הרוסים") ואישי ("זה בגלל שמשהו בי לא בסדר").
• האופטימיסט, לעומת זאת, רואה באתגר דבר זמני, נקודתי וחיצוני. תפיסה זו מאפשרת למוח לשמור על אנרגיה ולפעול לשינוי המצב במקום להיכנע לייאוש.